הכוח שמאחורי הכסף: שניצדדים למטבע

בפרק הקודם נכנסנו לתוך העולם המוניטרי, דיברנו על כיצד ומתי בנקים מרכזיים נוסדו, מתי הבנק המרכזי החשוב ביותר בעולם, הפדרל ריזרב (הפד) בארצות הברית נוסד .

1913 וקצת התחלנו להבין את התפקידים, ועל הכלים של הפד.

בפרק זה אנחנו רוצים לקבל תשובה לשאלה, למה כשאנחנו מדברים על מדיניות מוניטרית כל כך חשוב לנו לדבר ולהתרכז בבנק המרכזי של ארצות הברית? הרי גם בישראל יש לנו את בנק ישראל שגם לו יש פחות או יותר את אותם כלים שיש לפדרל ריזרב.

למה כולם, לא רק אנחנו פה על גבי מאמר זה. למה כל הזמן גופי תקשורת? לא רק בישראל, בכל העולם? מפמפמים ומדברים דווקא על המוסד הפיננסי הפוליטי הזה.

הבנק המרכזי של ארצות הברית, הבנק הפדרלי.

כמו שאמרנו, הפדרל ריזרב הוא הבנק המרכזי של ארצות הברית, וארצות הברית כמו שאנחנו יודעים היא הכלכלה הכי גדולה גם מבחינת גי די פי והכי משמעותית בעולם הכלכלי.

ארצות הברית מהרבה בחינות, המרכז של העולם הכלכלי היום, ולמרות שיש מדינות אחרות שמנסות לעלות ולקחת חלק מהעוגה, ארצות הברית עדיין השחקן הכי הכי דומיננטי.

ולכן כל דבר שמשפיע על הכלכלה הכי גדולה בעולם, ולכולם יש היום קשרי מסחר עם הכלכלה הכי גדולה בעולם, זה בהכרח ישפיע גם על השחקנים האחרים.

לכן, גם הפעילויות של הפד והדברים שהוא עושה ישפיעו על כלל הכלכלה.

בנוסף, הדולר הוא דה פקטו, מטבע הרזרבה של העולם, שזה סיפור מאוד מעניין בפני עצמו. איך הדולר נהיה מטבע הרזרבה? וכדאי לנתח רגע מה זה אומר להיות מטבע רזרבה?

אני חושב שיש לזה שני אספקטים.

האספקט הראשון ואולי היותר פשוט להבנה, הוא שמדינות, גופים, בנקים, חברות פרטיות סוחרות אחת עם השנייה בזירה הבינלאומית בדולרים.

לדוגמא, אם לי יש חברה שמייצרת משהו ביפן, נגיד חברת מכוניות, ואני רוצה למכור מכוניות לסוחר מכוניות מהולנד, הוא לא ישלם לי ביורו, הוא לא ישלם לי ביין יפני הוא ישלם לי בדולר.

זה המטבע שלרוב (לא הכל- הסטטיסטיקה היא ש65%- מהעסקאות של הסחר הבינלאומי מבוצעות בדולרים), זאת אומרת, יש הרבה מאוד ביקוש לדולר.

זה אחד ההסברים למה הפד הוא חשוב, כיוון שהמטבע שהוא אמון אליו הוא מטבע שמשמש הרבה מאוד מהסחר הבינלאומי.

בנוסף יש השלכות מאוד מאוד משמעותיות של לשמש כמטבע רזרבה. זה לא רק שבני אדם ברחבי העולם סוחרים דרך שימוש בדולר, אלא גם בנקים ברחבי העולם בנקים מרכזיים מוצאים את עצמם נדרשים להחזיק רזרבות יתרות מטבע בדולרים.

ננסה לספר באמת איך הגענו למצב שבו כל המסחר העולמי מתנהל בדולר?, ולמה בנקים מרכזיים של מדינות שונות בכלל צריכים להחזיק דולרים.? זה סיפור די מעניין.

אפשר להתחיל לספר אותו באמת מראשית המאה 20, בתקופה שהיו כבר בנקים מרכזיים בעיקר ברחבי אירופה, והסטנדרט שאומר שהכסף שמסתובב בכלכלה. מגובה בזהב שיושב בכספת של הבנק המרכזי או של הבנק המסחרי לצורך העניין.

לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים, בעיקר בעקבות מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השניה, הרבה מאוד זהב היה צריך לעבור מהידיים של מדינות הברית, מדינות מערב אירופה, לארצות הברית בשביל לשלם על תחמושת ואמצעי לחימה אחרים, לצורך הלחימה השוטפת. בשנת 1944 מאגרי הזהב של מדינות הברית ממש כמעט נגמרו, והם היו צריכים למצוא דרך כיצד הם ממשיכים לממן את המלחמה, ולא על ידי הדפסת מטבע ויצירת אינפלציה שקורים עם היווצרות של מערכת פיאט, ואנחנו נרחיב לגבי הדברים האלה בהמשך.

בפועל מה שקרה היה שהגיעו להסכמה. 44 מדינות נפגשו בשנת 1944 בבריטניה וודס בארצות הברית, והגיעו להסכמה עם ארצות הברית לפיה ,סוכם מולה כי רוב הזהב בעולם כרגע נמצא אצלה, ומדינות הברית רוצות שהמטבע שלהן יהיה מגובה בזהב, ואין להן זהב, ואין סיכוי שארה"ב תחזיר את הזהב שלקחה, ולכן הוחלט שארצות הברית תתחייב שהדולר תמיד יהיה מגובה בזהב. הדולר שלה קשור לזהב ותמיד כל מי שמחזיק זהב, יכול לבוא לבנק הפדרלי, לבנק המרכזי בארצות הברית ולדרוש תמורתו זהב. מדינות הברית, בהתאם יצמידו את שער

החליפין של המטבע שלהן לדולר. לפעולה הזאת קוראים "פגינג".

עכשיו מה שזה בעצם אומר זה שאם אנגליה, לצורך הדוגמא, במצב טוב, ומשתמשת בליש"ט, והיא הגיעה לאותו הסכם עם ארצות הברית, והוחלט שמעכשיו דולר אחד = ליש"ט אחד, אז בריטניה חייבת לוודא שלא משנה מה קורה בכלכלה מבחינת הגדילה של הייבוא, הגדילה של

הייצוא, שהם דברים שמאוד מאוד משפיעים על שאר המטבע, היא תמיד צריכה לוודא שהלירה סטרלינג= לדולר, ואיך עושים את זה? אנגליה מחזיקה ברזרבות שלה דולרים, והיא משחררת דולרים, מוכרת דולרים וקונה לירה שטרלינג או עושה פעולה הפוכה. בהתאם לביקוש והיצע.

ככה שתמיד שומרים על אותו שער חליפין שסוכם עליו מראש. והמצב הזה בעצם גרם לכך שבנקים מרכזיים ברחבי העולם פתאום היו חייבים להחזיק דולרים בכמויות גדולות מאוד.

וזו המשמעות של לשמש כמטבע רזרבה.

בעצם, במקום להחזיק את הזהב בכספות של הבנקים המרכזיים, החליפו את הזהב בדולרים, מתוך הבנה שהם יכולים לקחת את הדולרים האלה ולהחליף בזהב. בארצות הברית.

אני חושב שכדאי ללמוד פה כמה דברים מההיסטוריה, שיכולים להשפיע גם על החיים היום.

דבר ראשון, כדאי לשים לב שארצות הברית במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים, לא מוכנה למכור סחורות למדינות מערב אירופה בתמורה לכסף פיאט. היא לא מוכנה בתמורת לשטרות, שהמדינה מתחייבת שהשטרות הם בעלי ערך כלשהו. היא מבקשת תמורת הסחורות, הנשקים, הטנקים, מטוסים וכו'-זהב. כאילו היא אומרת תביא לי כסף אמיתי, תביאו לי משהו שיש לו ערך.

זה מאוד מעניין כי היום כל אחד מאיתנו מוכן לעשות המון דברים בשביל שטרות נייר שלא מגובים בשום דבר ואולי אפשר ללמוד ממדינות שהם קצת יותר מתוחכמות מאיתנו כשחקנים קטנים.

מה אנחנו צריכים? להסכים לקבל ככסף?

אני לאו דווקא אומר שזהב, הוא הדבר היחיד בעל ערך, אבל אני בוודאי אומר שצריכים לשאוף לקבל דברים שיש להם ערך אמיתי, ולא איזשהו ערך שמבוסס כולו על אמון.

הדבר השני שאני חושב שהוא בכלל הזייה, הוא שאחרי המיתון של השפל הגדול, נשיא ארצות הברית רוזולט בעצם דורש מכל האמריקאים להפקיד בחובה את כספם או את זהבם בבנקים המרכזיים המקומיים, הפרוסים ברחבי ארצות הברית.

והוא שילם תמורת הזהב הזה $20 לאונקיה.

זה המחיר שהוא קבע שיהיה לאונקיה, לא מחיר של שוק חופשי. ולאחר מכן כאשר האונקיות היו אצלו הוא קבע שמעכשיו, השווי של אונקייה אחת של זהב הוא $35 (במקום 20$), ובעצם הוא יצר פיחות בשווי הדולר. עכשיו מה שמטורף זה ש- 10-11 שנים אחרי הסיפור הזה\ מדינות אירופה מגיעות לארצות הברית ומוכנות לחתום על עם ארצות הברית על הסכם שבו ארצות הברית מתחייבת לא לעשות בדיוק מה שהיא עשתה לאזרחים שלה 10 שנים קודם

לכן, פשוט אי אפשר להמציא דברים כאלה.

ולכאורה היינו חושבים שאחרי כל הסיפור הזה, ארצות הברית כיבדה את ההבטחה שלה, נכון? היא כיבדה את ההבטחה הזאת לתקפה של 20 30- שנה, עד 1971, שאז הנשיא ניקסון מודיע לעולם, שזמנית, ארצות הברית יורדת מ"הגולד סטנדרט" ,ומאז ועד היום אנחנו ממתינים שההבטחה של ניקסון תקויים, ונשארים בתוך מערכת הפיאט שאנחנו מכירים עד היום , לפיה הכסף לא מגובה על ידי שום דבר בעל ערך עכשיו הסברנו שהדולר משמש כמטבע הרזרבה העולמי, הסברנו שיש לזה שתי משמעויות. המשמעות הראשונה זה שבנקים מרכזיים ברחבי העולם מחזיקים רזרבות של דולרים ושחקנים שונים במסחר הבינלאומי סוחרים באמצעות הדולר.

דולר הוא לא מטבע הרזרבה היחיד הקיים בעולם, ואנחנו רואים מגמה שעם הזמן השימוש בדולר לשתי המטרות האלה יורד. היום הדולר משמש ל62%- מהטרנזקציות של הסחר הבינלאומי.

היורו משמש לכ,20%- ואז יש עוד שורה של מטבעות ביניהם: הין היפני והיוואן הסיני. שמשמשים גם כן יותר ויותר לסחר בינלאומי, וגם בנקים מחליטים יותר ויותר עם הזמן להחזיק רזרבות של מטבעות אחרים בשביל לייצב את המטבע שלהם.

אני חושב שזה נובע מירידה באימון ששחקנים שונים ברחבי הכלכלה הגלובלית, ביניהם בנקים מרכזיים, שחקנים כלכליים כמו חברות. נותנים בדולר אמון, והאמון הזה יורד ונשחק עם הזמן כי הם רואים את הקיו איי את ההדפסת הכספים- נסביר בהמשך אני לא בטוח שזה רק אובדן אמון בדולר כמו אובדן אמון בארצות הברית ככלכלה מובילה וכרגולטור.

צריך להבין שהמערכת הכספית המודרנית היא עובדת בצורה שבה רוב הכסף עובר דרך ארצות הברית, וארצות הברית משתמשת בזה שרוב הכסף עובר דרכה. כדי לווסת ולמנוע פעולות שקשורות להלבנת הון לטרור.

אין לראות בנכתב משום ייעוץ פיננסי. כותב המאמר משתף בידע אישי שנצבר. המידע המוצג הינו מידע כללי ואיננו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי.

כל החלטה הנוגעת לרכישת נדל"ן הינה החלטה אישית, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין, שמאי או כל גורם מקצועי אחר לפני קבלת החלטות. המאמר הזה יכול לשנות את החיים של מישהו.