הכוח שמאחורי הכסף: סודות ההיסטוריה של הבנק המרכזי

במאמר היום, ובמאמרים הקרובים נצלול לעומק המערכת המוניטרית המודרנית, נבין אותה, נבין איך כסף מגיע אלינו, ואיך הוא הולך.

ראשית, נבין מה זה מוניטריזם? מוניטריזם מגיע מהמילה מני (כסף) שאנחנו.

בגדול בכלכלה יש שתי אסכולות:

1. האסכולה המוניטריסטית. לא נכנס יותר מידי לעומק, האדם הכי מפורסם שהגדיר את עצמו כמוניטריסט היה יהודי אמריקאי בשם פרידמן מילטון. פרידמן טען שהוא חושב שהדרך הכי טובה לעזור לכלכלה לצמוח ולשגשג ושהאבטלה תהיה נמוכה וכולי, זה שבנק מרכזי יהיה אמון על הגידול בהיצע הכסף, איזה שהוא גידול מתון לאורך זמן, שגורם לאנשים לא להילחץ מאינפלציה או מעליות מחירים, ומצד שני כן להיות פרודוקטיביים ולנסות לשפר את מצבם ולהפחית את השימוש בכלים פיסקליים, שזה בעצם ההתערבות של הממשלה. גישה יותר קשה של שוק חופשי.

2. האסכולה הפיסקלית או האסכולה הקינזיאנית.

כדי להבין את הבנקים מרכזיים, והתפקיד שהם משמשים בו ביום בכלכלה, נדרש לחזור אחורה בזמן, ולהבין מאיפה הבנקים המרכזיים נולדו. אז כמו שאנחנו יודעים, במערכת הבנקאות העתיקה של המאה 17 שהתחילה באיטליה, ולאט לאט התפשטה באירופה והגיעה גם לארצות הברית, בנקים היו מקבלים פיקדונות של הציבור (בזמנו המטבע המקובל ברוב המדינות היה מטבע מטאלי- מטבע שהוא או זהב או כסף או מתכת אחרת בעלת ערך) והם היו שומרים את הפיקדון אצלם בכספות עבור המפקידים עד למועד שבו הם ירצו לקבל את פיקדונם בחזרה. כנגד אותה הפקדה שהלקוח הפקיד בבנק, והבנק שמר את הפיקדון בכספת הבנק, נתן למפקיד נייר שאומר אני הבנק חייב לך כמות כזאת וכזאת של מטבעות זהב.

ובכלכלה, אנשים התחילו להשתמש באותם השטרות של הבנק במהלך המסחר השוטף, כלומר, במקרה שבו אני רוצה לקנות מאברהם מוצר בכלכלה, במקום ללכת לבנק שלי ולקחת את הזהב שהפקדתי, ולתת אותו לאברהם, ואברהם יקח את הזהב ויפקיד אותו בבנק בפיקדון.

פשוט נתתי לאברהם את שטר החוב של הבנק כלפיי, וזה שימש אותנו בפועל ככסף, שזה סוג של מערכת כספית, שהיא מבוססת זהב או מגובה בזהב והזהב נשאר בכספות הבנק.

כעכשיו אם אני בנקאי ואנשים מפקידים אצלי את הזהב , וכנגד ההפקדות, אני נותן להם ניירות ערך, ואני רואה שבפועל אנשים לא באים ומבקשים ממני את הזהב, אזי יש לי בכספות 100 מטילי זהב (בממוצע באים ומבקשים מטיל זהב אחד ביום, כי כולם מתנהלים בשוטף עם אותם שטרות).

אז אני אומר טוב מה יקרה אם אלווה קצת מהזהב שמופקד אצלי, לשמישהו אחר שצריך אותו, ובתמורה אקח ריבית, ואעשה רווח.

בעבר בנקים היו גובים כסף בעבור ההפקדות, כלומר הם לא היו משלמים ריבית על הפקודות, אלא גובים כסף על ההפקדות מהלקוחות.

וברגע שבנקים התחילו עם מודל "בנקאות רזרבה", כלומר התחילו לתת הלוואות מהכספים המופקדים שהם לא שלהם, הם הבינו שיש פה מודל עסקי מעניין, שהוא הרבה יותר משתלם

ממה שגובים על הפיקדונות.

למעשה בנקים התחילו עם מודל "בנקאות רזרבה", ולאט לאט ניסו למצוא את האיזון של כמה מהזהב המופקד אצלי אני יכול להלוות החוצה, ועדיין לשמור על רזרבה מספקת לצורך השוטף.

היו בנקים שעשו את זה בזהירות ולאורך שנים והרוויחו הרבה כסף, והיו בנקים שהלוו יותר מידי זהב או יותר מידי כסף החוצה, ופתאום ביום אחד, הם הבינו שהלוו יותר מדי כסף החוצה ואין להם מספיק על מנת לספק את הצורך של האנשים שהפיקדונות הם שלהם. וכשקורית אותה סיטואציה שאנשים באים ומבקשים את הזהב והבנקאי אומר להם מצטער אין לי כרגע אז צריך להבין מה קורה בכלכלה?

המערכת מתפרקת, נכון?

כלומר, אנשים נכנסים לפאניקה אם אני ואברהם שנינו משתמשים באותו הבנק ואני שומע עכשיו שהבנק לא מוכן לתת לאברהם חזרה את הכסף שלו או את הזהב שלו כי אין לו כי הוא הלווה אותו למישהו אחר, אז אני מן הסתם אני רוצה לרוץ לבנק, ולדרוש גם כן את הזהב שלי, כדי שאם יש איזה שהוא זהב במערכת אז אני אקבל אותו עכשיו, ואני לא אשאר בלי.

אכן לאורך ההיסטוריה של הבנקים, חווינו הרבה מאוד "ריצה אל הבנקים".

ככבר בשלב מאוד מוקדם של כניסת המערכת המוניטרית (במאה ה- 17) הוקמו הבנקים המרכזיים הראשונים באירופה, שהתפקיד שלהם היה לשמש כמלווה של המוצא האחרון (resort last of landest) הרעיון היה פשוט, יש עכשיו הרבה בנקים שמשתמשים באותה מערכת רזרבה, מקבלים פיקדונות ומלווים כספים החוצה כמה בנקים החליטו להתאחד, ובמידה ולבנק מסוים, כרגע, זמנית אין את הכסף או הזהב לשלם ללקוחות שלו, אז יש בנק מרכזי, הבנק המרכזי ילווה זהב לאותו הבנק שנקלע לקושי תזרימי זמני.

ורעיון "הבנק המרכזי" ירגיע את בהלת האנשים, כי הם יראו שיש את הכסף. אנשים אולי ימשכו כספים בהתחלה, אבל הם יראו שיש לבנק את הכסף לשלם, ולאט לאט הם יחזירו את הכסף למערכת, והבנק יחזיר את הכסף שהוא לווה מהבנק המרכזי.

כלומר התפקיד של הבנק המרכזי הוא להיות מלווה, ולתת גיבוי לבנקים, הרבה פעמים הבנק המרכזי הזה הוא מגובה במדינה.

זה התחיל מתוך קבוצה של בנקים שהתאחדו, אבל בשלב מאוד מאוד מוקדם עם עליית הלאומיות, הבנקים המרכזיים האלה או הוקמו או הוכפפו למדינה.

בארצות הברית הסיפור היה קצת שונה. האזרחים של ארצות הברית, מאמינים מאוד גדולים בחופש. ולא כל כך אוהבים שלטון מרכזי. ארצות הברית היא פדרציה של מדינות שהן ברמה רבה עצמאיות והסנטימנט בארצות הברית היה כזה שלא רצו בנק מרכזי, כי האמינו שבנק מרכזי זה דבר שהוא לא כדאי או נכון, ושהמדינה לא צריכה להתערב, ולתת ערבות לבנקים פרטיים. ואם בנק מסוים לא שמר מספיק רזרבה, אז שיסגור ויפשוט את הרגל, והלקוחות של הבנק יפסידו כי המציאות בארצות הברית עד 1913 היתה כלכלה חופשית ושוק חופשי.

ובאמת כל כמה שנים בארצות הברית היו משברים הולכים ונשנים של "ריצה אל הבנקים". בתחילת המאה העשרים, היה משבר חמור במיוחד שגרם לחבורה של בנקאים ומשקיעים, ובראשם ג'יי פי מורגן (היום כולם מכירים את הבנק גיי פי מורגן וג'יי פי מורגן צ'ייס) לתת

הלוואת ענק לבנקים, שהיו ממש על סף חדלות פירעון, ולהציל אותם מאותה "ריצה אל הבנקים".

כן צריך להבין שכשבנק אחד קורס יש לאנשים נטייה לחשוש ולחשוב שגם בנק אחר יכול לקרוס, וכשהרבה בנקים בכלכלה נכשלים ואנשים מאבדים את הכסף שלהם. אנשים באופן כללי מאבדים את האמון במערכת הבנקאית.

ג'יי פי מורגן לא היה צדיק במובן הזה. הוא רצה להגן על העסק שלו. הוא הבין שהעסק שלו בסכנה, כי אם אנשים מאבדים אמון במערכת הבנקאית, אז גם העסק שלו, שזה כאמור בנק, גם יכול מאוד מאוד להיפגע. הפעולה הזאת של מורגן וחבריו שינתה משהו בסנטימנט הציבורי בארצות הברית. אם עד אז היה נתפס בקרב הציבור האמריקאי, ששלטון ריכוזי הוא דבר בעייתי באופן כללי, ובטח בתוך המערכת המוניטרית, הרי שכעת האמריקאים היו יותר פתוחים לרעיון הזה, ובעקבות כך גם הפוליטיקאים, וב,1913 - הועבר חוק Act Reserve Federal בגדול משמעות החוק היא שבנקים מסחריים כמו ג'י פי מורגן יוצרים בנקים שהם בנקים מרכזיים אבל בצורה מבוזרת. בשונה ממדינות בהן יש בנק מרכזי אחד, בארצות הברית, הפדרל ריזרב הוא איגוד של 12 בנקים שנמצאים ברחבי ארצות הברית.

הבנקים האלה הם בנקים מרכזיים, שמאגדים בתוכם כמה וכמה בנקים מקומיים, והבנקים המרכזיים האלה נפגשים 8 פעמים בשנה בשביל להחליט יחד מהי המדיניות המוניטרית הרצויה עבור ארצות הברית.

כמו שהזכרנו מקודם, יש מדיניות וכלים מוניטריים ויש מדיניות וכלים פיסקליים, והשאלה היא באמת למי יש את אותם כוחות, את אותם כלים?

• מוניטרים - זה באמת ביחס להיצע כסף שנמצא בידיים של בנק מרכזי.

• פיסקלים - זה באמת ההחלטה היא איך הכסף הזה נכנסלכלכלה, אם הממשלה מחליטה להכניס אותו לכלכלה.

שימו לב שיש פה איזה שהיא הפרדת רשויות שהיא מאוד חשובה. היא חשובה בכל המדינות. הבנק המרכזי צריך להיות נפרד לחלוטין, כי האזרחים לא יסמכו על בנק מרכזי שנשלט על ידי פוליטיקאים, מכיוון שהאינטרס של פוליטיקאים הוא מן הסתם לרצות את הציבור ולהיבחר, גם אם על ידי פגיעה ארוכת טווח בציבור, ולכן צריך שיהיה אמון שלא "מדפיסים כסף" בלי הגבלה בשביל לרצות את הציבור הבוחרים.

כהכלי הזה של הדפסת הכסף, הכלי המוניטרי, נמצא בידיים של הבנק המרכזי, שהוא כאמור נפרד, אמרנו שהבנק המרכזי נוסד בשביל למנוע את התופעה של ריצה אל הבנקים.

האם יש לו עוד מטרות?

כן, לאורך השנים הבנק המרכזי של ארצות הברית, ובעקבותיו גם בנקים מרכזיים של מדינות אחרות, לקחו על עצמם עוד תפקידים ואחריות במערכת המוניטרית. והיום אם מסתכלים על התפקיד של הבנק המרכזי של ארצות הברית (הבנק הפדרלי) רואים שיש לו את "המנדט הכפול": שמירה על יציבות מחירים ושמירה על תעסוקה מלאה.

כלומר, הבנק הפדרלי לוקח עליו את התפקיד של מלווה של המוצא האחרון, כמובן מאליו, היות וכיום הכסף הוא מודפס או כסף דיגיטלי

כמו תמיד, נשמח לקבל תגובות, הארות והערות. בנוסף, לצורך הבהרת הדברים וקבלת מידע מלא נשמח לשלוח למי שיפנה, מיפוי של האפשרויות להשגת הון עצמי המוצג בצורה מפורטת וברורה שעשויה להקל בקבלת תמונת מצב מלאה.

כמו כן, נשמח לסייע במתן יעוץ משכנתאות יצירתי, איכותי ובמחיר מעולה ללא פשרות אין לראות בנכתב משום ייעוץ פיננסי.

כותב המאמר משתף בידע אישי שנצבר.

המידע המוצג הינו מידע כללי ואיננו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. כל החלטה הנוגעת לרכישת נדל"ן הינה החלטה אישית, ומומלץ להתייעץ עם עורך דין, שמאי או כל גורם מקצועי אחר לפני קבלת החלטות. המאמר הזה יכול לשנות את החיים של מישהו. שתפו אותו עכשיו.